"אנחנו לא מחפשים רווחים לטווח הקצר, אנחנו מחפשים חברות עם אסטרטגיות לייצור ערך לטווח הארוך.
לא למקסם את הרווחים לבעלי המניות אלא "למקסם את הערך" לכלל בעלי העניין (Stakeholders) בחברה: עובדים ובני משפחותיהם, לקוחות, קבלני משנה, הקהילה בה החברה פועלת והמדינה כולה."
לארי פינק, מנכ"ל בלאקרוק, קרן ההשקעות הפרטיות הגדולה בעולם.
אמל"ק: הסטוריה ארוכה מחברת בין תאגידים למאבקים חברתיים-פוליטיים. החל ממאבק לזכויות אזרח בארה״ב וכלה בהתנגדות לתקנות שביקש הנשיא טראמפ להעביר. בישראל ניתן לראות דוגמאות לכך בהתנהלות של סודהסטרים ובכירי משק אחרים אל מול המאבק נגד גירוש הפליטים וכן בתנועה ׳קפיטליזם קשוב׳ שצוברת תאוצה. מחקרים מראים כי עסקים בעלי אחריות חברתית מייצרים תשואות גבוהות יותר לבעלי המניות שלהם ויש להם ערך מותג טוב יותר. נתונים אלה מחזקים מגמות בקרב תאגידים וקרנות השקעה, שבוחרים להשקיע בחברות וגופים שייצרו ערך ארוך-טווח לכלל בעלי העניין בארגון, ולא רק לבעלי המניות.
החיבור בין גופים עסקיים למאבקים חברתיים-פוליטיים, מתקיים בצורות שונות במדינות שונות. בארה״ב, בה יש לתאגידים ולחברות כח כלכלי חזק, והן אינן חוששות מהתערבות שלטונית בפעילות העסקית שלהן, יש הסטוריה ארוכה של פעילות כזאת. דוגמא אחת היא החיבור של תאגידים גדולים כמו אבון, מקדולנדס וזירוקס למאבק לזכויות האזרח. תאגידים אלה שינו את שיטות הגיוס שלהם, את תכניות השיווק ואפילו את תכניות ההשקעה שלהם כדי לעזור לאפרו-אמריקאים להשתלב בשוק העבודה בצורה הוגנת. גם במאבק נגד האיידס היתה התגייסות של חברות פרטיות כמו רשת חנויות הנעלים של המעצב קנת׳ קול, שבשיתוף עם האגודה האמריקאית למחקר איידס, הרים קמפיין תקשורתי ששבר את קשר השתיקה סביב המחלה.
הטכנולוגיה של המאה העשרים ואחת, מאלצת עסקים להיות שותפים במאבקים חברתיים בין אם הם רוצים בכך ובין אם לא. ההשפעה של הרשתות החברתיות על המותגים מגיעה משני כיוונים. מצד הצרכנים עצמם, שמובילים קמפיינים בנושאים חשובים להם ומפעילים לחץ ישיר על תאגידים וחברות. מהצד השני, מחוקקים שנחשפים לקמפיינים אלה ומבקשים לרצות את המצביעים להם, מפעילים לחץ על התאגידים דרך חקיקה.
ארה״ב מספקת מספר דוגמאות מעניינות להתגייסות של תאגידים למאבקים חברתיים-פוליטיים בשנים האחרונות.
במרץ 2016, צפון קרוליינה הודיעה על חוק חדש שקבע כי כניסת גברים ונשים לתאי שירותים מסומנים, מותרת רק בהתאם למין הביולוגי איתו נולדו. הקהילה הלהטב״קית ראתה בחוק אפליה נגד טרנסג׳נדרים, ביסקסואלים, הומואים ולסביות ויצאה למאבק ברשתות החברתיות. התגובה הציבורית היתה מהירה וקולנית ודמויות כמו ברוס ספרינגסטון ורינגו סטאר ביטלו מופעים מתוכננים בצפון קרוליינה. גם אירועי ספורט מרכזיים שהיו אמורים להתקיים במדינה בוטלו. חברות גדולות כמו אפל, בנק אוף אמריקה, פייסבוק, ג׳נרל אלקטריק, גוגל, ליפט וסטרבאקס פרסמו שהן מתנגדות לחוק החדש. יותר מ200 תאגידים גדולים חתמו על מכתב משותף עם הארגון Human Rights Campaign (הארגון הגדול ביותר לזכויות להטב״קים). בנוסף, תאגידים גדולים נקטו באמצעים רציניים יותר: PayPal הודיעה שהיא תעכב עבודות אופרציה גדולות שתוכננו לצפון קרוליינה ודויטשה בנק הודיעו על הפסקת גיוסים במדינה. סוכנות הידיעות AP העריכה את הנזק הכלכלי לצפון קרוליינה בכ 3.76 מיליארד דולר. אל מול תגובה זו, מושל המדינה שחתם על החוק הפסיד בבחירות, והמושל החדש חתם על נוסח מרוכך של החוק.
בינואר 2017, חתם הנשיא טראמפ על צו זמני המונע כניסה של מבקרים ממספר מדינות מוסלמיות: אירן, עיראק, סומליה, לוב, סודן, סוריה ותימן. בתגובה התחילה מחאה ברשת שקראה בין השאר לחרם על כל המוצרים הממותגים של טראמפ. המוחים התחילו בקמפיינים להחרים חברות שנחשדו שהן בעד החוק – כמו אובר נגדה התחיל קמפיין שקרא להסיר את האפליקציה. יותר ממאה חברות הייטק חתמו על תמיכה בתביעה נגד החוק. הווארד שולץ, מנכ״ל סטרבאקס, הוציא מכתב לעובדי החברה בה הודיע שבתגובה לחוק, הוא מתכנן לגייס עשרת אלפים פליטים לעבוד בסטארבקס.
בספטמבר 2017, הודיע טראמפ כי בכוונתו להפסיק את התכנית DACA המאפשרת לפליטים לא רשומים שהגיעו לארה״ב כילדים, להשאר ולעבוד בארה״ב ללא חשש מגירושין. התגובה להודעה של טראמפ היתה חריפה ודמויות כמו מארק צוקרברג וטים קוק גינו אותה והודיעו שיילחמו בה באמצעים העומדים לרשותם. מאות מנהלי חברות חתמו על מכתב לטראמפ המבקש ממנו לבטל את החלטתו בנוגע ל DACA.
בעקבות מסע ההרג ההמוני בבית ספר תיכון בפארקלנד, פלורידה, בו נרצחו 17 תלמידים ואנשי צוות. יצאו תלמידי בית הספר בקמפיין תקשורתי עם ההאשטאג NeverAgain בו הם דרשו לשנות את חוקי נשיאת הנשק בארה״ב. בתגובה לקמפיין, הודיעו חברות גדולות על ניתוק וצמצום הקשרים עם הRNA (איגוד הרובאים הלאומי של ארה״ב) חנויות כלבו גדולות כמו וולמרט הודיעו שיעלו את גיל רכישת נשק ל21. Citigroup הודיעה שלא תאשר חברות שמוכרות נשק בלי בדיקת רקע מתאימה לרוכשים. בנק אוף אמריקה הוציא הנחיה לא לאשר הלוואות לגופים שמייצרים נשק צבאי לשימוש אזרחי. United Airlines, Delta Airlines, Hertz, Avis הודיעו שיפסיקו להציע הנחות לחברי מועדון הלקוחות של RNA – למעלה מ4.5 מיליון חברים.
גם בעולמות חברתיים יותר ניתן למצוא דוגמאות של תאגידים שאימצו טקטיקות עסקיות שטובות יותר לחברה בכללותה. כמו קמעונאית הענק REI שמוכרת ציוד מחנאות וסגרה את כל חנויותיה בבלאק פריידי, כדי לאפשר לעובדים, לספקים וללקוחות לצאת לחיק הטבע ולהגשים את ייעוד החברה – מהלך שהפך למסורת אהודה ומתוקשרת.
בישראל המצב שונה. תאגידים וחברות חוששים להביע עמדה ערכית-פוליטית ברורה, מחשש לנטישת לקוחות ושותפים עסקיים. שתי סיבות עיקריות מונעות מבעלי חברות ואנשי עסקים להביע דעה פוליטית גם כשהם חושבים שהמצב דורש זאת. הראשונה, השוק בארץ קטן ומפולג, וכל אמירה פוליטית עלולה להוביל לתגובה חריפה של אחת מהקבוצות בישראל ולגרום לפגיעה כלכלית קשה. הסיבה השניה נובעת מהמעורבות העמוקה של הממשלה במגזר העסקי, דרך רגולציות ופיקוח. עסקים שנדרשים לעמוד ברגולציות ממשלתיות, חוששים להביע עמדה שעלולה להוביל להגבלות נוספות שיגרמו לפגיעה כלכלית. יחד עם זאת, גם בישראל ניתן למצוא דוגמאות של בעלי עסקים שהביעו עמדה פוליטית ואף מטמיעים את הערכים שלהם בהתנהלות השוטפת של העסק. דניאל בירנבאום, בעלים ומנכ״ל חברת סודהסטרים, קרא לישראל לקלוט פליטים סוריים ברהט והתחייב להעסיק אותם במפעלי החברה. לדברי בירנבאום "מה שאנחנו עושים בסודהסטרים זה לתת דוגמה למפעלים בכל העולם – שאנחנו מוכנים לתת תעסוקה לפליטים. זה דוגמה נפלאה של אחריות קהילתית של תעשיינים. אנו מקבלים על זה ביקורות חיוביות בכל העולם". סודהסטרים פועלת בתחום זה גם כדי לשפר את מעמדה מול העולם הערבי, שהחרים את מוצרי החברה שפעלה מתוך השטחים הכבושים. גירוש פליטים, הוא אחד הנושאים היחידים שהצליח לגרום לבכירי המשק הישראלי להתאחד באמירה ברורה שמתנגדת למדיניות הממשלה בנושא. איש עסקים נוסף שמטמיע את האדיאולוגיה שלו בהתנהלות השוטפת של העסק שבבעלותו הוא משה מזרחי. מזרחי, יזם ומנכ״ל חברת אינמוד, המפתחת מיכשור רפואי, הוא אחד מאנשי העסקים שפועלים כדי להטמיע במערכת הכלכלית הישראלית ׳קפיטליזם קשוב׳. קפטיליזם מסוג אחר שמבוסס על שותפות העובדים וכל המערכות בשרשרת הכלכלית של החברה, מקבלני משנה והספקים ועד לקהילה. "כבר שנים ברור לעולם התאגידי ולממשלות בעולם שדרושה מערכת כלכלית ואמנה חברתית חדשה. חייבת להיות כלכלה אחרת, רווחית ואנושית", אומר מזרחי, "אבל אנחנו לא יודעים איך מערכת כזו תראה. מה יהיה תפקיד המדינה בה, מה יהיה התפקיד של העובדים ושל החברות". התחום של קפיטליזם קשוב מתפתח בעולם כולו, ובא לידי ביטוי בהחלטה של משה מזרחי לא לפטר או להוציא לחל״ת אף לא עובד אחד במשבר הקורונה. פעילות החברה השוטפת נפגעה בעקבות המשבר, אך העובדים המשיכו לעבוד על פרוייקטים תשתיים ואחרים ושיפרו את יכולות החברה לחזור לפעילות מלאה ברגע שהיה ניתן.
הדוגמאות הללו הן דוגמאות נקודתיות שלא משקפות את הלך הרוח הכללי במגזר העסקי הישראלי.
משבר הסאב פריים של 2008, הוביל להתערערות המעמד של הקפיטליזם הקלאסי שנשען על תורתו של מילטון. מילטון גרס, שלעסקים יש אחריות חברתית אחת ויחידה: לעסוק בפעילות שנועדה להגדיל את הרווחים של בעלי המניות. על פי התיאוריה הזו, הרווח הזה כבר יחלחל בהמשך הלאה לשכבות הביניים של החברה. תיאוריה זו נכשלה, והיום ברור שהרווחים של בעלי המניות לא מחלחלים לשכבות הנמוכות יותר באוכלוסיה אלא מתרכזים בידי בעלי ההון. הפער הכלכלי בין המעמדות הגבוהים לנמוכים רק התעצם בשנים האחרונות. אל מול הכשלים בתיאוריה של מילטון, והלחץ הגובר מצד צרכנים ותנועות חברתיות הקוראות לתאגידים לקחת אחריות על החברה בתוכה הם פועלים, ניתן לזהות מספר מגמות שמכוונות לשינוי באופן בו מתנהל העולם העסקי.
לארי פינק, מנכ"ל בלאקרוק קרן ההשקעות הפרטיות הגדולה בעולם, כתב למנכ"לי S&P500: "אנחנו לא מחפשים רווחים לטווח הקצר, אנחנו מחפשים חברות עם אסטרטגיות לייצור ערך לטווח הארוך". תפיסה זו של ייצור ערך לכלל בעלי העניין, מצביעה על השינוי התפיסתי שתאגידים מתחילים לאמץ. בהצהרה משותפת של 200 מנכ"לים בכירים בארה"ב – שהייתה חריגה והיסטורית – הוגדרה מחדש מטרת החברה העסקית: לא למקסם את הרווחים לבעלי המניות אלא "למקסם את הערך" לכלל בעלי העניין (Stakeholders) בחברה: עובדים ובני משפחותיהם, לקוחות, קבלני משנה, הקהילה בה החברה פועלת והמדינה כולה.
גם בישראל ניתן לראות ניצנים של שינוי תפיסתי זה, אלטשולר שחם מציעה למשקיעים מסלול השקעות 'ירוק' וקרנות אביב השיקה מסלול השקעה בחברות הוגנות בלבד. שתי החברות הציעו אפיקים עם מסר משולב – מוסרי וכלכלי. בשנת 2015 מפעל הפיס החליט שלא ישקיע יותר בחברות שעשו תספורות, משיקולי הוגנות ואחריות כלפי המשקיעים. החברה הוותיקה אי.בי.אי. הקימה מחלקה לתיקים מנוהלים בחברות הוגנות בלבד. פסגות לא השתתפו פעמיים בהנפקות אג"ח של קבוצת תשובה, עד שלא יחזיר את הכסף שקיבל ממחזיקי האג"ח של דלק נדל"ן.
התועלות של התאגידים יכולות להיות ישירות כמו החיבור של וולמרט עם הקרן להגנת הסביבה שסייע לחברה להשיק מוצרים חדשים ידידותיים לסביבה וכן לייעל את השימוש שלה באנרגיה ולצמצם הוצאות. דוגמא נוספת היא ג׳יי פי מורגן שהודיעה בשנת 2015 על השקעה בעיר דטרויט במאמץ לעזור לה להתאושש מהנפילה הכלכלית. והשיגה כך נתח שוק חדש של תושבי דטרויט.
מחקרים מצביעים על כך שעסקים בעלי אחריות חברתית מייצרים תשואות גבוהות יותר לבעלי המניות שלהם ויש להן ערך מותג גדול יותר. כתוצאה מכך, אחד התחומים שמתרחבים במהירות הוא הפנית השקעות לחברות שיש להן השפעה חברתית. התחומים החמים הם סביבה, בעיות חברתיות וממשל. קרנות השקעה בעולם כולו מגדילות את כמות הנכסים והמשקיעים כשהן מבטיחות להגדיל השקעות בחברות שנותנות ערך בתחומים אלה.