תערוכת היחיד של ליפז גולן מציגה סיפור של חלום ושברו. ליפז גדל במהלך שנות ה-80 וה-90 בישראל, בשכונה אלימה וקשת-יום בגבעת שמואל ועל רקע מלחמת המפרץ. זרועותייה הארוכות של התרבות האמריקאית הגיעו גם אליו, וכנער נהג לבהות בשקיקה בדמויות שתוארו בסרטי הקולג' והסדרות האמריקאיות שכיכבו על המסך. אותן דמויות היו כמודל להערצה, לחיקוי, וגרמו לו (ולכולנו) לרצות להיות כמותם, מלך הכיתה או המעודדת המקובלת. הפער בין העולם הנוצץ שראה על המרקע לבין המציאות שחווה בסביבת מגוריו, יצר אצל ליפז דיסוננס פנימי שהוביל לתהיות אודות "הילדות האידיאלית", והיכן ממוקמת ילדותו שלו ביחס להגדרה זו. לאחר ביקור ארוך בארצות-הברית, שהיווה מעין מסע התבגרות והתפכחות, חזר ליפז עם תובנות שונות מאלו שליוו אותו כנער. ציורי הענק המוצגים בתערוכה מתארים את ההשפעה הניכרת של שני קצוות אלו, ישראל ואמריקה, על תודעתו המשתנה של ליפז.