הרעיון למנטה התגלגל מתוך תהליך מחשבתי של שולי עודד, מפיק סאונד ותאורה, שהתבקש לחפש להוסטל יצירת אומנות מונומנטלית ייחודית שתוצג בחלל הלאונג׳. לאחר מחקר ופיתוח הקונספט, חבר שולי לאומן גיא הדני, פסל המתמחה ביצירת פסלים קינטיים (פסלים נעים). סגנונו האומנותי של גיא התאים מאוד לחזון העיצובי על פיו תוכנן ההוסטל – חדשני, פוטוריסטי, כאילו בא מעולם אחר שהוא בין הטבעי לפנטסטי, בין מציאות לחלום. עיסוקו של גיא בפיסול קינטי החל מתוך עניין בתנועה; ״הייתי מתבונן במציאות – על בעלי-חיים, מנועים, אווירונאוטיקה, מנסה להבין את מקור התנועה וכיצד לייצר אותה. אחרי מספר עבודות קטנות, התעורר בי הרצון לאפשר לתנועה להתרחב מעבר לקנה המידה האנושי והטבעי, מעבר לקנה המידה שלי.״ עבור גיא, התנועה מתפרקת לשני מימדים; מימד אחד הוא זה הנראה לעין, המשקף תנועה פיזית במרחב – יד נעה, עלה נושר, גלים בים, סוסים רצים. המימד השני מבטא את התנועה הפנימית – מחשבות, רגשות, פעולות הנובעות מתוך נפש האדם. מיזוגם של שני המימדים יחד, מאפשרים יצירת אומנות המזמנת לא רק התבוננות, אלא גם פתח לחוויה רגשית. המנטה מורכבת כמעין מכונה, עשויה חומרים תעשייתיים כגון ברזל ועופרת, ומרחפת על ידי מנוע מסיבי וסבוך. ולמרות זאת, שורה סביבה התחושה של אורגניזם חי, איזשהו זן של יצור לא מוכר, חיה ונושמת. על מנת להעצים אווירה מימית-שמימית זו, תכנן שולי מערך תאורה מורכב, המעביר את המנטה ואת הצופים מסע טרנספורמטיבי בין יום ללילה. שותפים מרכזיים לתהליך היצירה: גיא פלומבו, שחר קושט, מיקי שוויבש