איסלאם ומוסלמים בארץ – נעים להכיר
בישראל חיה אוכלוסיה מוסלמית גדולה יחסית, שרובנו מכירים ממפגשים מזדמנים ולפעמים מהיכרות קצת יותר מעמיקה. מי מאיתנו שחיים בערים מעורבות חשופים קצת יותר למנהגים, חגים, ואורח החיים המוסלמי, אבל בתכלס רובנו לא מכירים יותר מדי את האיסלאם, לוח השנה שלו, החגים המרכזיים שלו, או האנשים שמציינים אותם. בפוסט הזה נננסה להעמיק קצת את ההיכרות שלנו עם העולם המוסלמי שחולק איתנו את אותו המרחב הגיאוגרפי: איזה חגים חשובים להם ומהם המנהגים המרכזיים שמייחדים את התרבות המוסלמית. אולי אפילו תוכלו לזהות אותם ולהתרגש פעם הבאה שתתקלו בהם. מי יודע – אולי תצליחו אפילו לברך בברכה הנכונה את החוגגים.
קצת מידע בסיסי
קודם כל, אוכלוסית המוסלמים בארץ היא קרוב ל-20% (קצת יותר מ1.6 מיליון אנשים, שהם משהו כמו 18%).
ריכוז האוכלוסיה המוסלמית הגבוה ביותר הוא בירושלים – כ-350 אלף (שזה 21% מן המוסלמים בארץ וכ-37% מתושבי ירושלים). אח”כ בסדר יורד – רהט, אום אל פחם, נצרת, טייבה, טמרה, סכנין, ובאקה אל גרביה.
האזור בו מתגוררים רוב המוסלמים בארץ הוא בצפון – כ-48%.
מדובר באוכלוסיה צעירה יחסית, עם כ-33% עד גיל 14, לעומת בערך 4% של בני 65 ומעלה.
היום המקודש למוסלמים הוא יום שישי, והוא יום של תפילה משותפת והתכנסות.
לוח החגים המוסלמי – איך זה עובד
האיסלאם הוא בעצם האחות הצעירה ביותר בתוך שלוש הדתות האברהמיות – היהדות הייתה ראשונה (לפני בערך 3700 שנים), אחריה הנצרות (לפני כאלפיים שנה), ואחרונה חביבה האיסלאם במאה ה-7 לספירה. בהתאם, האיסלאם מכיר בקיומן של היהדות והנצרות ובדמויות המרכזיות שלהן אך רואה את מוחמד בתור נביא האמת. מניין השנים בלוח המוסלמי מתחיל עם ההיג’רה – תקופה שמניינה החל עם הגירתו של מוחמד ממכה למדינה בשנת 622 לספירת הנוצרים (אז ליהודים, לנוצרים, ולמוסלמים לוחות שנה נפרדים כשבכל אחד מהם השנה הנוכחית אחרת, כמו גם חודשים שונים).
לוח השנה המוסלמי הוא לוח ירחי – בדומה ללוח השנה העברי, ובשונה מלוח השנה המערבי או לועזי (שנקרא גם גרגוריאני עם הלוח של ינואר, פברואר וכו’). כתוצאה, החגים המוסלמים נופלים בכל שנה על מועדים שונים בלוח השנה הלועזי. בשונה מהחגים היהודים, החגים המוסלמים לא קשורים לעבודת אדמה וחקלאות אלא מבוססים על אירועים בחיי מוחמד. מהסיבה הזו, למרות שאולי לא רק, לוח השנה המוסלמי לא נדרש לשנה מעוברת (שלום אדר ב’) והחגים המוסלמים נופלים על זמנים שונים בשנה (וכך קורה שרמדאן קורה פתאום בקיץ ופתאום בחורף). בגלל שמועד החגים המדויק נקבע לפי מולד הירח, לא ניתן לדעת מראש את התאריך המדויק והוא מוכרז קרוב למועד החג.
שני החגים המרכזיים בלוח השנה המוסלמי הם עיד אל פיטר – החג שמציין את סוף הרמדאן, ועיד אל אדחא – החג שמציין את העלייה לרגל למכה. בין לבין יש חגים וציוני מועד נוספים, וכמובן שגם אצל המוסלמים יש זרמים ומנהגים שונים שמציינים את החגים לפי דרכם.
אז מה ואיך חוגגים
רמדאן
אולי החג המוסלמי המוכר ביותר, בין השאר בגלל הקונספט המאיים של צום למשך חודש שלם, שזה לרוב כל מה שידוע על החג הזה ללא מוסלמים שבינינו.
הרמדאן הוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי ובו מצויינת מצוות הצום – אחד מחמשת עמודי האיסלאם הסוני (עדות, תפילה, צדקה, צום, ועלייה לרגל). במהלך החודש, בין זריחה ושקיעה יש איסור לאכול ולשתות, כמו גם לעשן או לקיים יחסי מין. בחודש הזה לא נערכות חתונות. לעומת הימים והאווירה הרצינית שלהם, לילות רמדאן נושאים אווירה חגיגית. באופן כללי החודש הזה נחשב חודש של קדושה, אחווה ושמחה.
איך חוגגים את רמדאן ואיפה
רמדאן הוא תקופה מרתקת להגיע לבקר אזורים שבהם הוא מצוין – לספוג את החגיגיות, לטעום מאכלי שבירת צום, ולחוות סוג אחר של אווירת חג. תוכלו בקלות למצוא את ציון החג בערים מעורבות או ערביות כמו תל אביב-יפו, רהט, עכו, נצרת, וכמובן ירושלים. אברהם טורס מוציאים סיורים סביב תקופת הרמדאן בהם תוכלו ללמוד קצת על המנהגים יותר מקרוב, לטעום מאכלים מסורתיים, ולפגוש צד אחר של ערים מוכרות. אברהם טורס מוציאים סיור מיוחד לרמדאן סביב החג.
בנצרת לדוגמה תוכלו לעשות סיור עצמאי שיורד מתצפית מהכנסיה הסלזיאנית על ראש ההר הצפוני, במדרגות אל העיר העתיקה – שם תוכלו להינות ממטעמי החג במגוון של מאפיות ובתי מאכל מקומיים בשוק. משם תוכלו להמשיך למסגד הלבן ולהרגיש את הקצב של העיר וכיצד ברמדאן הוא משתנה באופן מובהק סביב השקיעה – מן היום הרציני של הצום לחגיגות מלאות החיים של הלילה. תוכלו להרגיש את אווירת החג ולברך את המקומיים ב”ראמדאן כרים” (רמדאן נעים ושמח). מסעדות מקומיות ישמחו לארח אתכם ולחלוק אתכם מן המסורות של סעודת החג. להצעות ופירוט באתר של עיריית נצרת. אם תלכו להסתובב בשוק של העיר העתיקה בירושלים, תוכלו למצוא מגוון של מטעמים ומתוקים כמו כנאפה, נמורה, קטאייף – הרבה מהם מבוססים על בצק או סולת ממולאים גבינה וטבולים במי סוכר. להצעות באתר מוזיאון מגדל דוד עם בונוס של מתכונים.
בגלל הצום, האוכל תופס מקום חשוב בחג והתפתחו מנהגים מיוחדים של ארוחות ומאכלים. את הארוחה שאוכלים לפני תחילת הצום – ארוחת הסוחר – עד השעה ארבע בבוקר. זו ארוחה קלה אך עשירה באנרגיה וכוללת לרוב תמרים, מוצרי חלב, לחם, מים, פירות וביצים. ארוחת האיפטאר נאכלת בסיום הצום, ארוחה חגיגית עם כל בני המשפחה ואף אורחים. בתחילת הארוחה שותים מיץ תמרים ואחריו מרק וסלט ירקות. בד”כ תוגש מנה עיקרית בשרית לצד אורז או תפוחי אדמה ולסיום יוגש קינוח.
במדינות מוסלמיות שונות יש וריאציות קלות על מנהגי האוכל, עם שינויים קלים בין אזורים. במצרים נהוג להכין תרנגול הודו במקום עוף לארוחה חגיגית יותר, ובירדן מגישים ‘מנסף’ – מאכל מסורתי של בשר כבש מבושל ברוטב ג’מיד – מבוסס יוגורט ומוגש עם אורז או בורגול. במסורת הפלסטינית הנוהג דומה למסורות מירדן ומצרים, וכולל מנסף – בשר כבש צלוי ברוטב טחינה, תבשיל מלוחייה עם אורז, עופות ממולאים, תבשיל מקלובה, קישואים ועלי גפן ממולאים, מלפוף – כרוב ממולא, ובשר בגריל. כשיש אורחים והארוחה חגיגים יותר יכינו כבש ממולא, צוואר, או רגל. לקינוח יגישו את העטאייף – בצק שמרים מטוגן וספוג בסירופ סוכר במילוי פקאנים ואגוזי מלך או גבינה, כנאפה, בקלאוות, חלבה בטעמים, ועוואמה – כדורי שמרים קטנים מטוגנים ומצופים בסירופ דבש ומי ורדים.
את אוירת החג תוכלו לספוג עם הסיורים של אברהם טורס שיוצאים משלושת הערים:תל אביב, ירושלים, או נצרת.
סיבוב טעימות בינלאומי בשוק מחנה יהודה עם אברהם טורס. הרשמו כאן
לילת אל קדר
החג הזה מגיע לקראת סוף הרמדאן, ומציין את המועד שבו ניתן הקוראן בגרסתו הראשונית לנביא מוחמד על ידי המלאך ג’יבריל – או גבריאל. משמעות השם בעברית ליל הגורל או הרוממות. לפי האמונה, זהו לילה מבורך שמביא עמו ציפיה שתפילות המאמינים לאללה יתקבלו ולכן – מועד מצוין להבעת משאלות. מצוין בתפילה במסגד באווירת תואמת חג.
עיד אל פיטר
חג שבירת הצום – מציין את סיומו של חודש הרמדאן ונחוג במהלך שלושה הימים הראשונים של החודש שאחרי – שוואל. כדי לדעת את המועד המדויק צריך לראות את מולד הירח והוא נקבע בכל קהילה מוסלמית בנפרד. הוא יתרחש במוצאי היום ה-29 של החודש, או אם לא נראה מולד הירח – ביום שאחרי. (יש גם הבדלים של יום או יומיים באורך חודש הרמדאן בין הקהילות – נע בין 30 ל-31 ימים ולכן החגים לא בהכרח יחפפו). נקרא גם החג הקטן כי בין שני החגים הגדולים – עיד אל פיטר ועיד אל אדחא, הוא קצר ביום.
לפי אחת המסורות זה החג שבו הסתיימה כתיבת הקוראן. גם כאן החג מציין במיוחד מחילה, שלום, קהילתיות ואחווה, ונהוג בו לבקר חברים וקרובים ולקדם יישוב מריבות. באוכל נהוג להכין עוגיות אלפיטר – ממולאות בתמרים או שקדים ובוטנים. גם כאן יגישו את הקטאייף והעוואמה הפופולריים ותוכלו למצוא אותם בחנויות סביב החג.
ממנהגי החג לקום מוקדם ולהתלבש בבגדים חדשים וחגיגיים. תפילות החג המיוחדות נערכות בקהל רב, ואחרי התפילות מתקיימות החגיגות עצמן ומתן מתנות לנשים וילדים. יש חובת צדקה על כל מוסלמי שיכול (ונקראת זכאת אל פיטר) – ומטרתה לטהר את נותן הצדקה מהפרת הצום (הפרת הצום נחשבת גם ניבול פה לצורך העניין) וגם לסייע לעניים לחגוג את החג. הצדקה יכולה לכלול מזון כמו קמח או אורז, לצד כסף וניתן להעניק אותה ממועד שקיעת השמש ביום האחרון של הרמדאן ועד למועד תפילת החג.
עיד אל אדחא – חג הקורבן
החג הגדול והמרכזי של הקהילה המוסלמית וגם אחד החגים היותר מוכרים מחוץ לקהילה, אם לא במנהגים, אז לפחות בשם. עיד אל אדחא מציין את מועד קיום החג’ – העלייה לרגל למכה. הוא מצוין החל מהיום העשירי של החודש האחרון בלוח המוסלמי ונמשך ארבעה ימים. העלייה לרגל, או החג’, היא אחד מחמשת עמודי האיסלאם – כל מוסלמי בריא ובעל האמצעים הנדרשים מחויב לעלות לרגל למכה לפחות פעם בחייו. חג הקורבן חופף למצווה זו ואלו שמציינים אותו בבית מקיימים טקס דומה למה שנערך באותו יום במכה – הקרבת טלה כקורבן והכנת הבשר לסעודת החג או כתרומה.
סיפור הקורבן של החג מקושר עם עקידת ישמעאל – המקבילה המוסלמית לסיפור עקידת יצחק (כאמור, לאברהם מקום חשוב באיסלאם והוא נחשב נביא).
מנהגי החג כוללים את העלייה לרגל למכה (שם לפי המסורת התרחש סיפור העקידה שמתואר בקוראן), צום ביום שלפני החג, תפילת החג ביום הראשון של החג, חגיגות משפחתיות וקהילתיות וקניית בגדים חדשים, קריאת פסוקי קוראן בבתי קברות, ושחיטת הכבש שתיארנו. את הכבש נהוג לחלק למקריב, למשפחתו, ולעניים.
נוסף לבשר נהוג להכין מאכלים נוספים – ממתקים, עוגות עגולות ממולאות תמרים, כעכים ממולאים שקדים ובוטנים, עוגות שמנת ועוד.
חגים קטנים יותר
כמו ביהדות וגם בנצרות, נוסף לחגים המרכזיים יש חגים קטנים יותר שגם הם זוכים למסורות שונות – חלק מהזרמים מציינים אותם וחלק פחות (ובל נשכח את הדרוזים, שחולקים חגים מסוימים אבל עם מסורות ועולם אמוני משלהם).
עשוראא
חג זה מצוין ביום העשירי של החודש הראשון ללוח השנה המוסלמי. הוא חג, או מועד, בעל אופי רציני יותר – הסונים מציינים בו צום שאינו חובה, אך מבטא אדיקות דתית – הצום מן הזריחה עד לשקיעה. השיעים מציינים את החג כיום אבל על מות האימאם חוסיין בן עלי.
ראש השנה המוסלמית
כמובן שעם לוח שנה נפרד יש ראש שנה נפרד. יום זה אינו חג באיסלאם אבל מצוין בקהילות ומדינות מוסלמיות ביום חופשה ובחגיגות. בארץ נחשב יום מנוחה ויום חג בבתי הספר בחברה הערבית וברשויות המקומיות הערביות.
מוולד א נבי
אם למדתם טיפה ערבית בתיכון אולי ניחשתם שהחג הזה מציין את יום לידתו של הנביא מוחמד, ב-12 לחודש השלישי בלוח השנה המוסלמי (‘חודש האביב הראשון’). הוא הוכרז לראשונה כיום חג על ידי האמפריה העותמאנית ב-1588 (שהורישה לנו חוץ מזה גם חוקים משונים ואת יחידת המידה דונם, שאף אחד לא באמת יודע להמיר). בגלל שהחג לא צוין בתקופה העתיקה של האיסלאם, לא כל הקהילות המוסלמיות מציינות אותו היום. אלו שכן, עורכות חגיגות, מקריאות שירי הלל לאללה ולמוחמד. יש גם זרם שרואה בחג הזה סטייה מדרכו של מוחמד. למרות זה, ברוב המדינות המוסלמיות הוא מוכר כחג לאומי (בערב הסעודית וקטאר דווקא לא לדוגמה).
לילת אל מעראג’
חג שמציין את היום שבו לפי האמונה מוחמד ביצע את מסעו הלילי השמימה. מתקיים ב-27 בחודש השביעי ללוח השנה המוסלמי. סיפור המסע קשור ליסודות האמונה המוסלמית וגם מסביר את הקשר האמוני לאתרים כאן בארץ הקודש. המסע הפלאי התרחש בתאריך זה בשנת 621, לפי האמונה, ובו נסע מוחמד ממכה ל”מסגד הקיצון”, הלוא הוא מסגד אל אקצא (לפי פרשנויות מאוחרות יותר). המסע נערך על גב בהמה פלאית שידועה כ”אל בוראק” ובלווית המלאך גבריאל. מוחמד עלה מהר הבית לרקיע השביעי, ושם קיבל את מצוות התפילה (אותה המוסלמים מצווים לקיים חמש פעמים בכל יום) וגם את כיוון התפילה לעבר מכה.
עיד ע’דיר ח’ם
נחוג אצל השיעים, ביום ה-18 לחודש האחרון בלוח המוסלמי, ומציין את היום שבו נשא מוחמד דרשה ליד המעיין ח’ם ומינה את יורשו – עלי בן אבי טאלב. הסונים לא מכירים במסורת הזו ולפיכך גם בחג שמציין אותה, ורואים בעלי כחבר קרוב של מוחמד, אך לא יורש. הכל נופל על המילה שבה תיאר מוחמד את עלי, אותה ניתן לפרש בערבית לשני הכיוונים.
